כ10-15 אחוז מאוכלוסיית האצנים החובבים עלוליםלהתעורר בוקר אחד עם כאבי עקב טורדניים, רבים מהם יגלו במהרה כי לקו בדורבן כף הרגל, מעריכים כיום כי בארה"ב קיימים מעל 2 מיליון פניות בשנה בשל תלונות על דורבן כף הרגל, העלויות של הבעיה הנמדדים באיבוד ימי עבודה, תרופותוביקורים אצל הרופא נאמדים בסכומי עתק ועדיין הרפואה האורטופדית נאבק במציאת הגורמים לדורבן.
דורבן הוגדר לראשונה לפני למעלה מ 100 שנה, והוגדר בטעות כבליטת עצם בקצה הקלקנאוס, לאורך העשורים הראשונים שלטה המחשבה כי המצאות הדורבן נובעת מלחצים ישנים על עקב כף הרגל, לחצי דחיסה הנובעים מהעומס הרב הנוצר בשלב הראשון של הריצה או ההליכה המכונה שלב העמסת המשקל, בשלב זה עומסי הלחיצה על העקב עשויים להאמיר במהלך ריצה לפי 2-3 ממשקל הגוף.
לאורך העשורים האחרונים תאוריה זו הולכת ונשחקת ואת מקומה תפסה " תאויית המתיחה" תאוריה זו גורסת כי הפסיה הפלנטרית זו התומכת בקשת האורכית עוברת לחצי מתיחה עצומים לאורך שלבי ההליכה השונים, לחצי משיכה אלו מביאים להווצרות דלקת כרוית במוצא הפסיה הפלנטרית לקלקנאוס, תאוריה זו הלכה והתבססה לאחר שבמודל הביומכני של windlass בזמן ביצוע תנועת dorsi-fle של האצבעות הפסיה הפלנטרית נמתחת מקמרת את הקשת האורכית ומקשיחה אותה.
במודל זה מעריכים כי הלחץ על הפסיה הפלנטרית מגיע לפי 2-3 ממשקל הגוף במהלך ריצה.
מודל זה התבסס לאורך השנים ולמעשה שולט ברפאוה האורטפדית המודרנית של כף הרגל, למעשה כל הטיפולים כיום החל מטיפולי הפיזיותרפיה דרך הטיפולים על ידי זריקות מקומיות ועד הניתוחים לחיתוך הפסיה הפלנטרית ( בעבר בוצעו ניתוחים לחיתוך מלא אך כיום ידוע כי חיתוך מלא עשוי לפגוע במבנה ובתפקוד הקשת האורכית ולכן מבוצע ניתוח של חיתוך 30-50% מהפסיה בלבד) כולם בנויים למתן פתרון על פי מודל זה, אך האם כולם מסכימים עם מודל זה, מחקרים שבוצעו בשנים האחרונות הביאו מספר חוקרים לפקפק במודל זה ולמשה לחזור למודל המקורי הישן הטוען כי בעיית הדורבן מקורה בלחצי דחיסה הנובעים מהעומסים הגבוהים על גבי איזור זה של העקב בשלבי ההליכה השונים.
הראיות הגורמות לאותם חוקרים לפקפק בתאוריה הישנה:
1- במספר מחקרים נמצא כי מיקומו של הדורבן אינו על גבי מוצא הפסיה הפלנטרית אלה ממוקם עמוק יותר סביב מכופף האצבעות הקצר, האבדוקטור של הבוהן הגדולה או המכופף המרובע העמוק של כף הרגל.
2- עליית הארעות של מקרי הדורבן בקרב בעלי משקל גבוה הביאו את החוקרים למחשבה כי עליה באימפקט הנוצר בדריכה מהווה טריגר משמעותי להווצרות דורבן כף הרגל.
3- עליית ארעות מקרי דורבן כף הרגל בקרב מבוגרים, ובקרב בעיות אחרות הכוללות הצתמצמות ודחיסה של כריות השומן בעקב המהוות הבולם זעזועים הטבעי של הגף.
4- מספר מחקרים שהעלו כי מדרסים רכים ובולמי זעזועים מהווים פתרון טוב יותר לבעיית דורבן כף הרגל.
לסיכום: תאוריית המתיחה עדיין שולטת ללא עוררין בקרב אנשי הרפואה מאידך מחקרים אחרונים יוצרים מספר בקיעים בתאוריה זו דורשים מאיתנו מעט לפתוח את הראש לרעיונות חדשים בכל הנוגע לדורבן כף הרגל.
שטיין נתי פיזוטרפיסט המתמחה בפציעות ספורט, רפואת כף רגל ושיקום אורטופדי מנהל אתר הידע מעבדות כף הרגל מנהל שפא פיזותרפיה מדרסים חולון
